רוּם, רֻם noun [masculine] height, haughtiness (properly infinitive); — absolute ׳ר,

1 height, loftiness, שָׁמַיִם וָאָרֶץ לָעֹמֶק ׳לָר Proverbs 25:3; construct רוּם עֵינַיִם figurative of haughtiness Isaiah 10:12 ("" גֹּדֶל לֵבָב), Proverbs 21:4 ("" רְחַבלֵֿב); so רֻם לִבּוֺ Jeremiah 48:29 ("" גַּאֲוָה, גָּאוֺן, גֹּבַהּ); then alone:

2 haughtiness, רוּם אֲנָשִׁים Isaiah 2:11,17 (both "" גַּבְהוּת).

וְרֻ֥ם ורם לָ֭רוּם לרום ר֣וּם ר֥וּם רום lā·rūm Larum lārūm rum rūm veRum wə·rum wərumInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts